קיימת תופעה מפתיעה אך מצערת לפעמים, שבמסגרתה ההעדפות המינית האישיות של הורה משפיעות על ההחלטה בענייני משמורת ילדיו. לרוב, נטייה מינית שאינה תואמת את הסטנדרט הפוליטי-חברתית המקובלת, כמו פעילות מינית “קינקית” או מחוץ לנורמות הקונבנציונליות, עלולה להביא להחרמת ההורה על ידי מערכת המשפט והיחס כלפיו משתנה באופן שלילי. הנטייה המינית אינה צריכה לשמש שיקול בהחלטות משפטיות בנוגע למשמורת, אלא אם כן היא קשורה בצורה ישירה והתנהגותית לילדים. עם זאת, בעיקר במקרים בהם ההורה מתפרסם כבעל חיובים או נטיות מיניות חריגות, נפסקים הדיונים לטובת ההורה המתנגד, לעיתים באופן בלתי מוצדק.
התופעה זו אינה חדשה והיא מתמשכת מזה עשרות שנים. הורים בעלי חיי מין שאינם עומדים בסטנדרטים החברתיים הרגילים, מוצאים עצמם לעיתים קרובות אובדי משמורת על ילדיהם בעקבות טענות שנועדו לבזר את הזוגיות או להפחיד את ההורה. לדוגמה, כאשר שופט מגדיר הורה כ”סאדו-מאזוכיסט” או כמי שיש לו שותפים רבים, הדבר עלול להטות את הכף נגדו ולסכן את היכולת שלו לגדל את ילדיו. זוהי תופעה שיש לשנות מכיוון שהתנהגות מינית של מבוגרים, שאינה פוגעת בילדים, הינה עניין פרטי ואישי שאינו צריך להשפיע על החלטות נפשיות או משפטיות.
לדוגמה, באוגוסט 2013 נפגעה אישה בשם סמנתה מתיקון משפטי שנגרם בשל נטייתה המינית. היא איבדה את המשמורת על ילדיה בעקבות טענה שהופעלה על ידי בן זוגה לשעבר שהסיתה את שירותי הרווחה לחשוב שסמנתה מתעסקת בפעילות BDSM עם ילדיה. הטענות הוגזמו על ידי בן זוגה לשעבר, שטען שלדמויות המשפחתיות יש חלק בפעילויות המיניות של ההורה, למרות שאין ולו הוכחה אחת לטענה זו. בתגובה, סמנתה פנתה לבדיקות ואישורים מקצועיים נוספים, וכשהיא פנתה לייעוץ של ארגון בלתי-ממשלתי המתמחה בהכוונה ותמיכה להורים עם נטיות מיניות לא קונבנציונליות, הושגה חזרה על זכויותיה והיא החלה בתהליך של שיקום ושימור הקשר עם ילדיה.
חשוב לציין כי מקרים כאלה אינם נדירים וניתן להמחיש כי השיח וההתייחסות הציבורית בנושא משתפרים עם הזמן. לדוגמה, קיום פולמוס ציבורי והפצה רחבת היקף של ספרות פופולרית כמו “חמשים גוונים של אפור” תרמו להעלאת המודעות והקטנת הסטיגמה סביב קהילות עם נטיות מיניות מגוונות. אמנם מדובר ביצירה ספרותית שאינה מייצגת ב-100% את הקהילה, אך ההכרה הקולקטיבית כי קיימת תת-תרבות שלמה שמבוססת על חופש, הסכמה והבנה הדדית, מתגברת ומקרבת לבבות ומחשבות של החברה כלפי נושאים אלה.
בקהילות מסוימות, כמו הקהילה הפוליאמית, קיימת חוסר הבנה ומקרה של דעות קדומות שמקשים על ההורים המעדיפים אורח חיים זה. לעיתים הקריאות להכרה, לגיבוי ולליברליזציה יותר רחבה של אורחות חיים אלטרנטיביים מוערכות כתמיכה חיונית להורים שאינם תואמים את הפרקטיקות הרגילות. קידום הגילוי והחינוך בנושא יכול לסייע לצמצם סטיגמות ולשפר את ההבנה והסובלנות בחברה הכללית.
לסיכום, הנטייה המינית הפרטית של הורים, כאשר היא נעשית באופן חוקי ומסכים, לא צריכה להוות שיקול בהחלטות שיפוטיות בנוגע למשמורת, ככל שאין בכך פגיעה פיזית או נפשית בילדים. מודעות, חינוך וקידום שיח פתוח בנושאי מיניות והעדפות בחברה יכולים לתרום ליצירת סביבה מקבלת ומכבילה פחות לפגיעות בחסרי הישע. כך נוכל לסייע להורים ולילדים למצוא את מקומם בחברה בצורה שוויונית, מכבדת ואחראית.
